משמורת משותפת זה מונח שניתן להכיר אותו כאשר בני זוג נשואים עוברים הליך גירושין עם ילדים. לא בכל הליך גירושין יחול הסדר של משמורת משותפת אלא זה רק עומד על הפרק. השיקול העיקרי הוא קודם כל טובת הילדים. אצל רוב הזוגות, הילדים יעברו למשמורת האם אך ניתן לראות יותר ויותר משמורת משותפת כך שיש זמני שהות שווים של הילדים אצל ההורים.

הסדר משמורת משותפת הוא הסדר משפטי שאומר זמני שהות שווים של הילדים אצל ההורים, במקרה של גירושין. לכל הורה יש זכות שווה כמו להורה השני להיות הורה לילדו, כפי שהייתה קיימת עוד בנישואין. המשמעות של משמורת משותפת היא לא בהכרח רק משמורת פיזית, אלא כל הנוגע לכך בין אם זה החלטות על הילד, אחראיות שווה וכו'. הסדר זה לא מוסדר בחקיקה אלא זה יצר הפסיקה שקבעה הגדרה הורית שווה לילדים.

ברוב הסכמי הגירושין, הילדים יעברו למשמורת האם (ורוב הזמן משמורת מלאה). כלומר, האם תקבל את רוב ההחלטות לגבי הילדים. לאב יקבעו הסדרי ראייה שבהם יקבע מתי הוא יראה את ילדיו וכו'. משמורת משותפת מאפשרת שההורים יחלקו את הזמן שווה בשווה ויחלקו אחריות משותפת ושווה בגידול הילדים.

נראה שמשמורת משותפת היא הבחירה הטובה ביותר כי הילדים יהיו בשהות שווה אצל הורים ותהיה התערבות שווה של ההורים בחיי ילדיהם. הילדים לא התנתקו מהאב בצורה קיצונית (מאחר ורוב הפעמים, המשמורת תהיה במשמורת בלעדית של האם). אך למרות היתרונות, לא בהכרח תמיד מתאימה משמורת משותפת ולכן לא תמיד בתי המשפט יאשרו את ההסדר הזה, אלא אם כל התנאים יתקיימו לסברם.

תנאים לקבלת משמורת משותפת

בעבר, לבית המשפט לענייני משפחה היו כללים קשים בנוגע לאישור להסדר משמורת משותפת, כך שרק אם ההורים היו עומדים בתנאים הקשים הללו, היו מאשרים את המשמורת המשותפת. לדוגמה: ההורים היו מחויבים בקשר טוב ומגורים סמוכים אחד לשני.

במהלך השנים האחרונות, בית המשפט לענייני משפחה מתחיל לרכך את גישתו ויש נטייה להקל בתנאים שהיו נחשבים כקשוחים, וזאת בתנאי שבית המשפט שוכנע שמשמורת משותפת תהיה טובה לילד. הסיבה לכך היא ההבנה שיש גם פתרונות אחרים לכל מקום שבהם הדרישות המחמירות לא מתקיימות. לדוגמה: אם היחסים בין ההורים לא טובים, הם יכולים לצמצם את הקשר על ידי כך שהם יאספו את הילדים ישירות מהמסגרות החינוכיות. כמו כן, קרבה גיאוגרפית כבר פחות חשובה מאשר שהייתה פעם, למרות שהיא תקל על הילד.

מאיזה גיל ניתן לקבל משמורת משותפת?

חזקת הגיל הרך קובעת שילדים עד גיל 6 יהיו תחת משמורת מלאה של ההורים, ולכן בדרך כלל נקבע שמשמורת משותפת תהיה רק מעל גיל 6. למרות זאת, טובת הילדים קודמת לכל ולכן שום דבר לא מוחלט. כאשר ההורים מסכימים ביניהם על משמורת משותפת, ובית המשפט רואה שזה הדבר הנכון, זה יתאפשר גם כאשר הילדים קטנים יותר.  כמו כן, העדיפות היא לעשות הכל לטובת הילד ולכן בית המשפט יראה גם את הקשר הקרוב בין אב לבנו ומידת הקרבה אליו, ואז גם זו אופציה שבית המשפט יאפשר משמורת משותפת בגילאים קטנים יותר.

יש לציין שגילו של הקטין הוא לא הדבר המרכזי ביותר, אלא מה שחשוב זה כמה ההורים מסוגלים כבני זוג לשעבר וכאחד, לגדל את הילדים באופן שווה, וזאת כמובן גם מבחינה אישית וגם מבחינה כלכלית.

איך נדע שמתאים לנו משמורת משותפת?

כאשר יש מצב של משמורת בלעדית להורה, הקשר בין ההורים יהיה מצומצם או שכמעט ולא קיים. במצב של משמורת מלאה, שני ההורים בקשר מתמיד עקב אחריות משותפת על ילדם יחד עם שיתוף פעולה מלא. המשמעות היא, שעל מערכת היחסים בין ההורים צריכים להיות טובים כדי שיתאפשר להם לקבל החלטות יחד על ילדיהם. במידה ויש גירושין קשים, משמורת משותפת לא בהכרח תהיה לטובת הילדים.

יש לבחון גם את סובלנות ההורים וטיפוח הילדים על ידי ההורים, ולא רק לראות שהם רוצים להיות יחד עם הילדים. צריך לראות את הכל ברמה הפרקטית ולבדוק את אורח החיים והעבודה של ההורים. משמורת משותפת תצליח רק כאשר שני ההורים גרים קרוב אחד לשני יחסית למסגרות החינוכיות של הילדים ולבתים. אם המרחק יהיה גדול מדי, זה יהווה בעיה.

משמורת משותפת – חסרונות

למרות היתרונות הברורים למשמורת משותפת,  יש גם כמה חסרונות. למעשה, לקטין אין בית אחד בלבד אלא יש לו שני בתים שהוא נמצא בהם באופן שווה. דבר זה יכול לגרום לחוסר יציבות בתחושתו של הילד.

כמו כן, משמורת משותפת עלולה להגביל את בני הזוג וזאת במקרים בהם אחד מההורים ירצה לעבור מקום מגורים ועליו לקבל את אישורו של ההורה השני. מצב זה יכול למנוע הזדמנויות לצד שירצה לעבור כמו קבלת עבודה רצויה וכו'. מצב זה עלול להקשות לשני ההורים להמשיך בחייהם לאחר הגירושין וזאת כי הם מחויבים בשיתוף פעולה בכל הנוגע לטיפול בילד.

האם ניתן לשנות את ההחלטה על משמורת משותפת

החלטה של בית המשפט לענייני משפחה יכולה להשתנות, וזאת אם יש שינוי בנסיבות.  השינוי בהחלטה על משמורת משותפת תהיה על ידי פנייה לבית המשפט או בהסכם והשיקול העיקרי שיעמוד בפנינו הוא השיקול האם זה יהיה לטובת הילד או לא. במידה ובית המשפט לענייני משפחה תשתכנע שמשמורת משותפת תהיה לא טובה עבור הילד, בית המשפט יקבל חוות דעת מקצועית, והוא יוכל להעביר את המשמורת המשותפת למשמורת בלעדית של אחד מההורים וקביעת הסדרי ראיה להורה השני.

מה עתידם של מזונות הילדים במקרה של במשמורת משותפת?

בכל דיון בבית המשפט לענייני משפחה על המשמורת המשותפת, חובה להתייחס גם למזונות ילדים. מחודש יולי 2017, בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה שקובעת, שכל עוד יש משמורת משותפת, ההורים יהיו מחויבים יחד במזונות הילדים. דבר זה מתיישב עם מהות המשמורת המשותפת שהיא לחלק בצורה שווה את זמני הילדים וההחלטות עליהם.

לפני הפסיקה החדשה בבית המשפט העליון, מזונות הילדים הייתה בנטל האב בלב, גם אם הייתה משמורת משותפת, וזאת ללא התייחסות בהשתכרות האם. מה שקרה בפועל במקרים הללו שהאב שילם כפול כי הוא גם נשא בתשלומי הילדים וגם העביר תשלומי מזונות.

מה זה הורה משמורן?

הורה משמורן משמעותו קביעת מקום מגוריו העיקרי של הילד. הורה משמורן לא אומר שהוא האפוטרופוס היחידי של הילד אלא יש גם את ההורה השני, שלא מאבד את זכויותיו וכל ההחלטה שהיא חשובה, תקבל משקל משני ההורים. לדוגמה: החלטות בריאותיות, החלטות הקשורות לחינוך וכו'. במידה והורה משמורן רוצה לעבור מקום מגורים, הוא מחויב בקבלת אישור של ההורה השני. כמו כן, ההורה המשמורן במקרה הזה יהיה מחויב לאפשר להורה השני זמנים בחגים, חופשות, נסיעות לחו"ל וכו' וכל זאת בהתאם להסדר המשמורת.

בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בקשר לשוויון במזונות בין ההורים, הנטייה היא יותר ויותר להשתמש במשמורת משותפת של ההורים.  שוויון במזונות יהיו כפי שנאמר קודם, על פי יחס ההכנסות של ההורים ובהתאם לצרכי הילדים.

למרות הכל, עדיין יש הרבה מקרים שההורים מעדיפים להשאיר משמורת בלעדית בדרך כלל בידי האמא ואז קובעים הסדרי ראייה לאב בהסדר משמורת ואז האב יחלוק עם האם זמני שהות בהתאם למה שהוסכם או בהתאם למה שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה. השיקולים יהיו על פי טובת הילד ומקום המגורים.

גם אם יש משמורת להורה משמורן, הסדרי ראייה שיהיו רחבים, לא יפחיתו בהכרח את המזונות, המגמה היא לשקול את זמני השהות בחישוב המזונות. כמו כן, בית המשפט יבדוק גם את יחסי ההכנסות של ההורים, צרכיו של הילד וכמו כן, כל מקרה ייבחן לגופו. בדרך כלל מה שלא ישתנה, יהיה תשלומי מדור, חינוך ובריאות.

במקרה של מעבר דירה, הורה משמורן לא יכול להחליט לבדו אלא הוא צריך את אישורו של ההורה השני, מאחר ויש השפעה בדרך כלל על מוסדות החינוך ולכן טובת הילדים נבחנת והיא במקום הראשון. מעבר למקום רחוק, עלול להשפיע על הסדרי הראייה של ההורה השני הלא משמורן. כל פעולה שתתבצע ללא הסכמת הצד השני, יחייב את ההורה המשמורן בהסעות להורה השני באופן קבוע.  במידה ויש חשש לטובת הילדים, ההורה הלא משמורן יוכל לפנות לבית המשפט לקבלת צו מניעה.

הסדרי ראיה מקובלים

הסדרי ראייה נקבעים בכל מקרה של תיק גירושין עם ילדים. הסדר ראייה נועד לאפשר להורה לא משמורן לשמור על קשר שוויוני עם הילדים, כמובן שטובת הילדים הוא הגורם החשוב ביותר.

כל הפרה של הסדר ראייה, עלול לפגוע בטובת הילדים ולגרום לקשיים אצל הילדים, בין אם זה בצורת חרדות, חוסר ביטחון עצמי וכו'.

כל הקשור להורה שהוא לא משמורן, לדוגמה זמני השהות, מספר הפעמים שבו נפגשים, מידת קשר וכו', נקבעים לפני נסיבות המקרה ואין אף פעם הסדר קבוע מראש. כל ההסדרים מותאמים על פי גיל הילד מאחר ובמידה והילד מתחת לגיל 6, בדרך כלל ההורה המשמורן יהיה האם (חזקת הגיל הרך). לאחרונה, בתי המשפט בישראל, מראים יותר שיקול דעת על ההורה המשמורן והם בוחנים כל מקרה לגופו, ובמקרים חריגים יורו על הורה משמורן לאב.

משמורת משותפת ללא הסכמת האם

ייתכן מצב שבו תאושר על ידי בית המשפט משמורת משותפת, גם אם האם לא מסכימה, וזאת בגלל שבית המשפט מעמיד קודם כל את טובת הילד, וזאת אם בית המשפט השתכנע שלאב יש קשר קרוב עם ילדיו ובעל מסוגלות הורית.

במידה ולאמא יש שיקולים אמיתיים לסירוב למשמורת משותפת, בית המשקל אכן ישמע וישקול את טענותיה. בית המשפט גם יכול לפסוק לטובתה אבל במקרים רבים, ניתן לראות שדווקא ההתנגדות היא בגלל המשבר הנפשי שלאחר הגירושין ולא בגלל החשש האמיתי שהאב לא מתאים ובעל מסוגלות הורית לטיפול בילד. במקרים כאלה, בית המשפט אכן יאשר את ההסדר למשמורת משותפת.

חלוקת ימים במקרה של משמורת משותפת

במשמורת משותפת, חלוקת הימים תהיה בדרך כלל שווה בין שני ההורים, וזאת כי המטרה של משמורת משותפת היא מתן זמני שהות שווים והתערבות שווה בחיי הילד.

כל החלטה על חלוקת הימים, יכולה להתקבל בכמה דרכים ואחת מביניהם היא שבמידה ובין שני ההורים יש הסכמה ובכל מקרה אם לא תהיה הסכמה, הם יגשרו בסוגיה דרך בית המשפט.

לא משנה באיזו דרך ההורים יבחרו, הדגש הוא חלוקה מסודרת ככל שניתן בימים ובצורה שווה ככל שניתן, וזאת כדי שיוכלו לשמור על שגרה קבועה ושהילדים ידעו היכן הם אמורים לשהות.  השגרה הקבועה והמסודרת תקל על ההורים ועל הילדים. ההורים יכולים לתכנן מראש ימי עבודה, בילויים וכו'. במסגרת ההסדר, כמו שמתייחסים לזמן שגרה יש להתייחס גם לחופשות ולימי חגים וזאת כדי שלא תהיה מחלוקת בהמשך.

מרחק מגורים במצב של משמורת משותפת. מה קורה אם אחד מהצדדים ירצה לעבור?

המרחק בין ההורים והמסגרות החינוכיות צריך להיות מרחק סביר, וזאת כדי שמשמורת משותפת תוכל להחזיק מעמד. זוהי דרישה חשובה ביותר להורים ולילדים ובית המשפט ישים לב לזה. בעבר זהו אפילו היה תנאי כבד שלא ניתן היה לעבור אותה אבל היום בית המשפט מקל יותר והדגש הוא על הקשר בין ההורים לילדים והמסוגלות ההורית בין אם זה קשור לגישה הכלכלית ובין אם לאישית.

מה קורה במצב שבו אחד ההורים מעוניין לעבור למקום מגורים מרוחק יחסית? ההורה שרוצה לעבור מקום מגורים, חייב לקבל את אישורו של ההורה השני וככל הנראה שני ההורים לא יסכימו. ולכן, במקרים כאלה ככל הנראה זה יגיעו לפתחו של בית המשפט על מנת שיכריע. בפני בית משפט יש מסק שיקולים כמו טיב הקשר בין ההורה שרוצה לעבור לבין הילדים.

אם הקשר חזק מאוד, הנטייה של בית המשפט היא לאשר את המעבר. במידה והילד כבר גדול יחסית, הוא יוכל להביע את דעתו היכן הוא רוצה לגור (ולהחלטתו יש משקל בבית המשפט) אך אם הוא קטן, בית המשפט יכריע.